דוד בן שימול

תושב ירושלים. כשהיה חייל בשנת תשמ"ד, כנקמה על רצח חברתו ויהודים נוספים ירה רקטת לאו שגנב מצה"ל על אוטובוס ערבי במזרח ירושלים, מהירי נהרג ערבי אחד ונפצעו כ 10, דוד נידון למאסר עולם.
עונשו נקצב ל- 17 שנה ולא ניכוי שליש שוחרר בשנת תשנ"ה לאחר שריצה 11 שנה.
דוד כתב מכתב ליועץ המשפטי לממשלה שבו הוא מפרט את הסיבה למעשיו.

מכתב ליועץ המשפטי לממשלה מדוד בן שימול שישב בכלא על ירי טיל לאו על אוטובוס ערבי

נכתב לפני כ 25 שנה

גדלתי בשכונת קטמון בירושלים, כשכל חברי וקרובי יוצאי צפון אפריקה. אנחנו חיינו דורות בקרב הערבים, התידדנו אתם, סבלנו מהם ואנחנו מכירים אותם. ברור לכולנו, וזו אוירה כללית בשכונה, שנגד הערבים יש להפעיל כוח… [הערבי] אינו מעריך מוסריות ואנושיות. הוא מפרש זאת כחולשה. הערבים אינם מתחשבים ואינם מרחמים. הם הורגים זקנים, נשים וילדים גם בתוך משפחותיהם ובוודאי שאינם מהססים להרוג אותנו….הממשלה שלנו אינה יודעת כיצד לנהוג בערבים. יושבים בה אנשים… חלקם נושאים בתוכם את הפחד של היהודי הגלותי וחלקם לקחו לעצמם רעיונות הומניים מן המערב שאינם מתאימים כלל לפה. הממשלה דורשת מהיהודים לנהוג לפי חוק. אבל לגבי הערבי אין כל חוק… הטרור משתולל. הערבים עסוקים ללא הרף בתכנון פעולות טרור נגדנו ואילו הממשלה שלנו עסוקה בהגנה על הציבור הערבי מפני נקמת היהודים… הערבים רצחו את חברתי בפיצוץ באוטובוס בקו 18 בירושלים. כשהורידו אותה, נערה צעירה שלא פשעה, אל הקבר הבטחתי לה נקמה… מה עשו בני יעקב בשכם כאשר עינו את אחותם דינה? הם השמידו את כל העיר בתור נקמה. אינני רוצח, אני רק גואל דם. מאשימים אותי בירי הטיל. אם יריתי, כאשר יריתי ראיתי אותה אל מול עיני.

אבל מדוע הייתי צריך אני להגיב? כי הממשלה אינה עושה די וזה יוצר תסכול נורא. ההתנהגות הפחדנית וההססנית של הממשלה גורמת לצעירים כמוני לקחת נשק מהצבא ולצאת לנקום ואח"כ לאבד את חייהם בכלא. במקום להקים בית בישראל אבלה אני את חיי בבית הסוהר, וחברתי גמרה את חייה בגיל 17 ע"י ערבים שלגביהם אין חוק…

אני קורא לממשלה לפקוח את עיניה ולהבין שכוח הסבל שלנו נגמר. אם לא תפעל היא, נקום אנחנו ורבים כמוני יקומו אחרי, ונפעל כדי לנקום את דם אהובינו, בני משפחותינו ובני עמנו. אני קורא לעם לצאת מאדישותו. אל תחכו עד שבן משפחתכם יפול קורבן לטרור הערבי. כולנו משפחה אחת. את כולנו הם רוצים להרוג. אפשר להשתיק את הטרור הערבי אם נעמוד בגבורה ובגאווה נגדם ולא בחולשה והססנות. אי אפשר לסמוך על הממשלה. היא קשורה בחבלים בהם כבלה את עצמה. רק אנשים חופשיים וגאים יכולים לפעול. אם לא נפעול, יקומו הערבים וישחטו אותנו כמו בעבר. בית הסוהר לא יפחיד אותנו. לא נסכים להיות צאן לטבח בארצנו.

חשבו על כך חברי הממשלה, חברי הכנסת וכל מי שנמצא בשלטון. הפסיקו לפחד מהשמאל הקצוני המעוות. הפסיקו את הטרור הערבי או שנעשה זאת – אנחנו.

מגן