ראיון עומק עם מי שעומד מאחורי חוננו

שמואל מידד, או כמו שהרבה מכירים אותו – “זנגי”, הוא המנכ”ל המייסד של ארגון חוננו כבר 25 שנה. יחד עם אשתו, אתי – הוא מנהל את הארגון במסירות ובשליחות גדולה. בין עתירה משפטית לבין שיחה עם אמא של עצור, זנגי ואתי התיישבו איתנו לשיחה על הארגון. ראיון נדיר עם האנשים שמניעים את כל הארגון המיוחד הזה.

קודם כל, מה גרם לכם להקים את “חוננו”? האם היה רגע אחד שהצית את ההחלטה הזאת?

זנגי: הארגון הוקם לפני כעשרים וחמש שנה, קשה להגיד על אירוע ספיציפי אחד שגרם לנו לפתוח את הארגון, זה שילוב של מספר אירועים. עוד לפני שחוננו הוקמה באופן רישמי התחלנו לפעול בזירה הציבורית והמשפטית. בשנת תשנ”ח נרצח דב דריבן הי”ד במארב מתוכנן של מחבלים ואנרכיסטים בחוות מעון. האירוע הזה טלטל אותנו. הבנו שהמלחמה היא כבר לא רק בנשק ובידיים, דב היה בחור חזק, מדריך לחימה ברוחו ונשמתו. יחד איתו היה חברו הטוב, פטי, ששירת כקצין ביחידה מובחרת בצה”ל – אבל הסיטואציה הזו היתה מורכבת. הם ידעו שאם הם ירו על “רועי צאן תמימים” הם יועמדו לדין. שניה של חשיבה נוספת עלתה לדב בחייו, ויהושפט נפצע קשה מאד.

אתי: עוד אחד מהאירועים שגרמו לנו להבין שחייבים את “חוננו”, היה הפיגוע במחסום עין עריק ליד רמאללה בשנת תשס”ב. בפיגוע הקשה נרצחו 6 חיילים על ידי מחבלים. אחד מהחיילים שנפלו, בני קיקיס הי”ד קיבל בעת הפיגוע הודעה מאמא שלו, היתה לה תחושה לא טובה והיא השאירה לו הודעה בתא הקולי, אבל הוא כבר לא היה בין החיים. “אז השארתי לו הודעה״, סיפרה האם, “בנושקה שלי, תענה לי כשיהיה לך זמן לענות. אני מאוד דואגת לך. תשמור על עצמך. תזכור מה שאמא אמרה לך: אל תיתן לאף אחד להתקרב אליך. אני מרשה לך לפתוח באש, אפילו אם זה לא כתוב בפקודות פתיחה באש. אם תפתח באש, מקסימום תשב בכלא אך תהיה חי. תעשה לי טובה, אל תאמין לאף אחד. אתה כל כך תמים. תלמד מאמא’לה לשמור על עצמך ועל החברים שלך”. הסיפור הזה היה פשוט אגרוף בבטן. חיילים נהרגו כי חששו לפתוח באש?! בשלב הזה הבנו שחייבים לתת מעטפת משפטית למי שנלחמים למעננו.

זנגי: ליד הבית שלנו בחברון הייתה עמדה של צה”ל, וגם שם היה פיגוע בו נרצחו חייל וחיילת, כשהגעתי למקום ראיתי כתובת גרפיטי של החיילים על העמדה: “מוטב עורך דין גרוע, מחזן טוב”. החייל האלמוני סיכם במשפט אחד את ההבנה שבמציאות בה אנחנו נלחמים, אנחנו צריכים שורה של עורכי דין, כדי לא להגיע להלוויות של חיילים שהיססו לירות מחשש שמא יעמידו אותם לדין.

איך נראית העבודה בחוננו? זה בעצם כמו משרד עורכי דין שגרתי?

זנגי צוחק: לא, ממש לא. אחד הדברים שאי אפשר לומר שיש בחוננו זו “שגרה”. בחוננו יש מחלקות שונות. המחלקה הראשונה והבסיסית שהיא ייעוץ וייצוג של עצורים, בין אם מדובר בחיילים או במתנחלים שפעלו נגד הטרור, כולל ליווי משפטי צמוד לאורך כל התיק. בנוסף לזה יש את המחלקה לנפגעי טרור, היא הוקמה לפני שתים עשרה שנה, לאחר הפיגוע בו נרצח נתנאל עראמי הי”ד בפתח תקווה. נתנאל היה פועל בניין שטיפס בסנפלינג על קיר הבניין, ערבים שעבדו מספר קומות מעליו, חתכו את החבל שנתנאל היה קשור אליו והוא נפל אל מותו. במשך שבועות ארוכים המשטרה לא הייתה מוכנה להודות שמדובר בפיגוע ואף הטילו צו איסור פרסום על הנושא. האירוע הזה גרם לנו להבין שגם לאחר פיגועים יש לעיתים רבות עדיין מאבקים משפטיים מול העובדות, על חשבון הפגיעה במשפחות נפגעות הטרור.

אתי: תשמע סיפור על המחלקה לנפגעי טרור. אחרי הפיגוע באזור התעשיה בברקן בתשע”ח ) 2018 (, בו נרצחו זיו חג’בי וקים לבנגרונד-יחזקאל הי”ד, עו”ד חיים בלייכר שעומד בראש המחלקה התחיל לחפור בשיתוף פעולה עם הפרקליטות כדי למצוא את כל מי שסייעו למחבלים, מי ידע ולא דיווח, מי עזר, ובעצם להעניש את הסביבה של המחבל )שחוסל על ידי צה”ל(. ובאמת הם הצליחו להוכיח שאביו ואמו של המחבל ידעו על הפיגוע מראש ולא מנעו אותו. הם הורשעו וישבו בכלא כשנה וחצי ושנתיים. לאחר מספר חודשים חיים בלייכר הולך במסדרונות בית המשפט ולפתע פונה אליו אחת הפרקליטות – “חיים, אני חייבת לספר לך”, היא אומרת לו. “עצרנו לפני מספר ימים מחבל שתכנן לעשות פיגוע גדול. בחקירה שלו הוא הודה וסיפר לחוקריו שהוא כבר היה מוכן להיות שהיד, למות-  אבל כשהוא שמע מה קרה להוריו של המחבל מברקן, הוא ויתר על הפיגוע שתכנן. “את המחיר הזה כבר לא הייתי מוכן לשלם”. הפחד מפני עורכי הדין שיחפרו בנתונים ויכניסו את ההורים שלו לכלא מנע ממנו לבצע פיגוע”. “לפעמים אנשים אומרים לנו שחוננו עוסקת בפדיון שבויים, אבל הסיפור הזה ממחיש שזה לא רק פדיון שבויים אלא ממש הצלת נפשות” אומר זנגי.

יש איזשהו מקרה או תיק שטיפלתם בו בחוננו שלא תשכחו אף פעם? משהו שנגע בכם במיוחד?

אתי: אחד המקרים שאני זוכרת היה כשעצרו את חיים פרלמן בשב”כ, זה היה אחרי שפרלמן הקליט את אחד מסוכני השב”כ מנסה להסית אותו לעבור על החוק, ובתגובה השב”כ תפרו לו תיק רצח של 5 ערבים בתגובה על פיגועים שהיו, ועצרו אותו. המעצר הזה היה ממש כמה שבועות לפני החתונה של הבת שלנו, והיינו צריכים באותו שלב לשלוח הזמנות לחתונה. אני זוכרת שזנגי אמר לי – “אני חייב ללכת לטפל באירוע הזה. נשלח את ההזמנות בהמשך מתישהו, אל תדאגי – החתונה תתקיים, כרגע יש יהודי שחייב את העזרה שלנו…” ברוך ה’ בסוף הייתה חתונה וגם פרלמן השתחרר, זה היה כל כך מרגש לראות אותו בחוץ בלי שום אישום או הרשעה, וזה אחרי שניסו לתפור לו תיק של כמה מאסרי עולם בכלא… זו הייתה הרגשה שאתה בסיפורי “הבעל שם טוב”, בזכות הרבה תפילות והשתדלות, פתאום הוא יוצא בלי כלום…

אני רוצה לשאול שאלה קצת יותר עקרונית. איך אתם עוניםלמי שטוען בפניכם שחוננו מגינה על עבריינים? מה בעיניכם ההבדל בין פושע פלילי לבין לוחם אידיאולוגי?

זנגי: תראה, קודם כל, כל אדם בחזקת זכאי עד שיוכח אחרת, ולא הפוך. לצערנו הרב, יש כאלה שחושבים שאם יש לך כיפה ופאות, זה הפוך. כלומר – אתה קודם כל אשם עד שתצליח להוכיח אחרת. זה מקומם.

אתי: אני רוצה להוסיף, שאנשים שמכירים את בתי המשפט יודעים שלעיתים קרובות בית המשפט רחוק מאד מדין וצדק. ״מקום המשפט שם הרשע״ )קהלת, ג(. על הקירות של בתי המשפט בישראל תלויים לא מעט פסוקים, אבל דווקא את הפסוק הזה לא ראיתי שם…

השאלה שאתה שואל היא בעצם למה הוקמה “חוננו”? הרי יש סניגוריה ציבורית, יש עורכי דין. למה צריך דווקא את חוננו? זו שאלת עומק. יש את האנשים עצמם שנעצרים כי הם יהודים, וכי אכפת להם מעם ישראל ומארץ ישראל, ומנגד יש את בתי המשפט, שהם בדיוק במגמה ההפוכה . אחרי הבחירות האחרונות והרפורמה המשפטית הכל כך נדרשת במערכת המשפט, כולם כבר מבינים את זה. בעצם אפשר לומר שחוננו היא גם סוג של רפורמה משפטית שמצליחה לשנות דברים. כי מה זאת בעצם רפורמה משפטית? אנחנו רוצים בתי משפט של צדק, של אמת, בתי משפט של חזון הנביאים.

זנגי: בהחלט. ואם נסתכל עכשיו על הנושא של העצורים עצמם – יש לנו כלל, אנחנו מסתכלים על אנשים לפי המניעים שלהם. מי שהיתה לו מטרה לעזור לעם ישראל, מי שרואה את המצוקה של

עם ישראל כמצוקה אישית שלו ונרתם לעניין הזה, אנחנו נסייע לו מבחינה משפטית. אנחנו לא נכנסים לשאלה אם אנחנו מסכימים איתו או לא מסכימים איתו. מה שמשנה לנו בסיטואציה הזו היא שמדובר ביהודי הנרדף על ידי מערכת דורסנית, וגלוי וידוע הם באים להרשיע, גם בלי הוכחות, כן? כולנו זוכרים את כל העצורים המנהליים שנכנסו לכלא בלי שום ראיות, צעקנו על זה שנים – ואז הגיעה ההקלטה של ראש החטיבה היהודית בשבכ – א’, בשיחה עם מפקד ימ”ר ש”י אבישי מועלם חשף את מה שזעקנו – זורקים אותם לתאים עם עכברים בלי ראיות…

לצד הפעילות המשפטית של חוננו, הארגון מנהל גם מאבקים תקשורתיים נרחבים איזה מהמאבקים זכור לכם במיוחד?

זנגי: בשנת תשע”ח ) 2017 ( יצאו מספר נערים בכיתה ח’ לטיול מטעם בית הספר שלהם בשומרון, בין היישוב תפוח למגדלים. במהלך הטיול הקיפו אותם עשרות מחבלים ערבים מהכפר הסמוך וניסו לבצע בהם ובמורים שלהם לינץ’. הילדים ברחו למערה סמוכה בזמן שהערבים תוקפים אותם מבחוץ, עד שהמאבטח נאלץ לירות במתפרעים הערבים וחיסל את אחד המחבלים. בתגובה – בתקשורת המיינסטרים התחילו בהאשמות על “רצח של פלסטיני בידי מתיישב”. בחוננו הבנו מהר מאוד שמה שמתחיל בתור הסתה תקשורתית נגד ציבור המתיישבים עלול להיגמר בכתבי אישום והרשעות, ומיד התחלנו בעבודה משפטית ובמקביל בהסברה תקשורתית, כולל עדויות של הנערים שניצלו מהלינץ’ והמאבטח (מג”ד מיל.( שירה במתפרעים. בעבודה מאומצת הצלחנו תוך כמה שעות לשנות את השיח התקשורתי, ברמה שהציבור הבין במה מדובר פה, והמאבטח הגיבור שהציל את הנערים יצא מהסיפור הזה כגיבור, ולא כעבריין כמו שהגדירו אותו בתחילה בתקשורת.

איך משפיעה המלחמה שאנחנו מצויים בה על שגרת הפעילות בחוננו?

זנגי: המלחמה כמובן לא פסחה גם עלינו. חלק נכבד מחברי הצוות גויסו בצווי 8, והיינו חייבים להמשיך לתפקד עם רגל אחת ויד אחת. כשהתחילה המלחמה גוייסו גם הבנים שלנו בצווי 8, ובהמשך גם הנכדים. אז בתחילת המלחמה אתי ואני נתנו גם לעצמנו צווי 8 והקמנו יחד משפחות חטופים, משפחות שכולות ומשפחות חיילים מס’ פורומים: פורום תקווה, פורום הגבורה ואמהות לוחמים. חוננו השקיעה משאבים רבים בכל אלה וכיום אנחנו מתמקדים בפורום תקווה של משפחות החטופים.

אתם באופן אישי ישבתם במעצר?

אני עצמי, מספר זנגי, ישבתי 10 ימים במעצר שווא, וגם אתי ישבה במעצר. בזמן הגירוש היא היתה כחודש בכלא נווה תרצה ובמעשיהו עם התינוקת שלנו מרים כיוון שלא הכירה בסמכות בית המשפט לשפוט אותה. גם הבת שלנו שירה אחרי הגירוש היתה חלק מקבוצת הילדות בנות ה 13- וה 14- שישבו במעצר כיוון שלא הכירו בסמכות בית המשפט לשפוט אותן.

אתם עובדים יחד שנים רבות איך זה מסתדר עם הזוגיות?

אתי: הזוגיות בשבילנו היא מקור הכוח וראשונה במעלה ואנחנו בהקשבה ובעבודה תמידית כדי לשלב בצורה נכונה את הקשר בינינו ואת העבודה הציבורית. זנגי הוא ממציא “הפטנט” הזה שנקרא חוננו, אני הצטרפתי אליו, והיום חוננו זה חלק מהשליחות המשותפת שלנו. החלק שלנו בתיקון עצמנו כשאנחנו עוסקים בתיקון עם ישראל. חזון הגאולה הוא “ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה”.

להיות מחוברים לחזון הזה – זו הסיעתא דשמיא הגדולה שלנו.

לסיום – איך אתם רואים את חוננו בעוד עשר שנים? האם יש איזשהם חלומות או מטרות שעוד לא הוגשמו?

זנגי: פעם עיתונאי אחד שאל אותי – “מה החזון שלך? מה החזון של חוננו?”. עניתי לו במשפט אחד – “החזון שלנו הוא לא להיות”. חוננו – אנחנו מצפים שה’ יחון ויגאל אותנו. שנזכה להגיע למצב מתוקן כזה, של צדק, של אמת – מצב שבו לא צריך אותנו יותר.